השפעת טיפול בסטרואידים על חולי דושן.

10/2007

צוות מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת אוהיו,  שבו השתתפו הנוירולוגים ג'רי מנדל וג'הן קיסל מנהלי הקליניקה ל-MDA, יחד עם וונדי קינג פיסיתרפיסטית הקשורה לקליניקה ועמיתיהם, פרסם סיכום של מהלך המחלה אצל 143 ילדים שנבדקו בין השנים 2000 – 2003 במרכז. הממצאים מעלים כי יותר

מבין הילדים שטופלו בסטרואידים במשך שנה לפחות, שמרו על יכולת ההליכה העצמאית, פחות פיתחו עקמת השדרה (Scoliosis ), אך יותר נטו לפתח שברים בעמוד השדרה ובעצמות הגפיים הארוכות  - כל זאת בהשוואה לילדים שלא טופלו.

75 ילדים טופלו ב-Prednisone  במינון של 0.75 מ"ג לקילוגרם משקל ליום או ב-Deflazcort  במינון 0.9 מיליגרם לקילוגרם משקל. 68 ילדים לא טופלו אף פעם בקורטיקוסטרואידים או שקבלו מינון נמוך מאד לזמן קצר.

הילדים המטופלים צעדו עצמונית 3.3 שנים יותר, בממוצע, מהבלתי מטופלים. נוסף על כך פיתחו פי שלושה כמעט מהילדים הבלתי מטופלים עקמת במידה כזו שהצריכה התערבות ניתוחית. הרופאים משערים שהשכיחות הנמוכה יותר של עקמת השדרה היא פועל יוצא של חוזק השרירים התומכים בעמוד השדרה ומכושר ההליכה המתמשך. הם לא יכלו לקבוע אם הסטרואידים הם שמנעו התפתחות עקמת או שרק דחו את הופעתה.

כשליש מהילדים המטופלים סבלו משברים בחוליות כתוצאה מלחץ. הבלתי מטופלים לא סבלו כלל מבעיה כזו.הצוות מציין עם זאת כי הבעיה נתגלתה במקרה רק בזמן בדיקה לעקמת ולא גרמה לשום כאבים. ייתכן שמקורה בהליכה ממושכת יותר ומשקל גוף גדול יותר. כשליש מהילדים סבלו משבר בעצם הרגל הארוכה (הפמור) בהשוואה ל-75 בקרב הבלתי מטופלים.לעומת זאת סבלו רק 9% מבין המטופלים משבר בחלק העליון של עצם היד (הומרוס) בהשוואה ל-25% מקרב הבלתי מטופלים.

ככלל, רבים מהילדים – הן מקרב המטופלים והן מקרב הבלתי מטופלים היו נמוכים מבני גילם ועצמותיהם צרות וצפופות פחות. ממצאים אלה מצביעים על כך כי גורמים אחרים מלבד הסטרואידים משפיעים על מבנה השלד של חולי דושן.

החוקרים מציינים כי אוסטאופורוזיס ונזק לעצמות הם שיקולים רבי חשיבות כאשר מחליטים לטפל בסטרואידים. הם ממליצים על תוספת סידן ועל מעקב  אחר מצב צפיפות העצם של החולים.